<h1>ספר הבתים הלכ' תפילה שער ראשון ס"ד</h1>
<h2>דף ד:</h2>
תפלה זו [א"ה קאי אתפילת י"ח] מתפללין אותה אחר תשלום ברכות אחרונות שבק"ש כדי לסמוך גאולה לתפלה ואין אומרין דבר בין גאולה לתפלה ואחר שברך גאל ישראל עומד ומתפלל מיד. ותקנו חכמים לומר ה' שפתי תפתח וגו' קודם התפלה ואין זה הפסק שמענין הגאולה הוא. יש מן הגדולים שכתב מה שנהגו לומר ברוך ה' לעולם אמן ואמן אחר השכיבנו, ברכה זו תקנוה הגאונים מפני שיש בה פסוקים של שבח ושמירה, וסמכו דבר זה למה שאמרו חכמים אף תלמיד חכם צריך לומר פסוק אחד של רחמים כגון בידך אפקיד רוחי. ותקנו לאמרם בבית הכנסת לשמירה שמא ישכח ולא יאמרו פסוקים של רחמים או של שמירה על מיטתו. ואע"פ שהוא הפסק בין גאולה לתפלה, מפני שתפלת ערבית רשות לא חששו בזה. ומפני זה אומר קדיש קודם תפלת ערבין ואין אומר קדיש קודם תפלת שחרית. ויש מי שאמר שברוך ה' לעולם תקנו הגאונים במקום שמנה עשרה מפני שהיו יראים לעמוד בלילה בבתי כנסיות שלהם שהיו בשדות ותקנו ברכה זו שיש בה שמנה עשר הזכרות במקום שמנה עשרה ברכות ובטלו שמנה עשרה ולא חששו בדבר מפני שתפלת ערבית רשות, ועמדה אותה התקנה אפי' לאותם המתפללין שמנה עשרה. והריא"ג כתב שאין מתפללין אותה מפני שהיא הפסק בין גאולה לתפלה. ושמענו עוד שבכל הגלות נהגו לאומרה. והר"ם סדר אותה אחר ברכת השכיבנו.
